הגולן הינו חלק מאזור הבשן, הכולל שלוש יחידות: החורן, הבשן (במובנו המצומצם) והגולן.

גבולותיו משתרעים מהחרמון ונחל סער בצפון, דרך נחל רוקד ונחל עלן במזרח, משם לנחל הירמוך בדרום ואל עמק החולה במערב. שטחו של הגולן 1190 קמ"ר, אורכו 78 ק"מ ורוחבו המירבי 24 ק"מ.

ימי יהושע והמלוכה בישראל
שני שבטים נקשרו לגולן בימי יהושע - שבט דן, שעליו נאמר: "דן גור אריה יזנק מן הבשן" (דברים ל"ג 22) וחצי שבט מנשה. העיר גולן שימשה עיר מקלט לתושבי צפון-מזרח ארץ ישראל, וכנגדה - עיר המקלט קדש בגליל.
מלכי ישראל ויהודה התייחסו לחבלי הגולן והבשן כאל מרחב בטחוני וכלכלי. 

חלק מקשת - ממצא ארכיאולוגי מבית הכנסת באום אל קנטיר. צילום: רינה נגילה, באדיבות ארכיון הגולן

שאול, ראשון למלכי ישראל, כבש את ממלכת ארם-צובה.  דוד המלך כבש את ממלכת ארם דמשק ומינה עליה נציב.  הוא אף נשא לאשה את מעכה בת תלמי מלך גשור, היא אם אבשלום. שלמה המלך מיסד את הממלכה ומינה  12 שרים כלכליים ומנהליים בכל חבלי ארץ ישראל. שלושה מהם הוצבו על חבלי הגלעד, הגולן והבשן, כנאמר: "בן גבר ברמות גלעד לו חוות יאיר בן מנשה בגלעד לו חבל ארגוב אשר בבשן ששים ערים גדולות חומה ובריח נחושת" (מלכים א' ד' 13). 

פילוג הממלכה מותיר את האזור בשליטת ממלכת ישראל, שהמשיכה להלחם במשך 150 שנה במלכי ארם (8 מלחמות). רוב המלחמות נערכו בשומרון, בגלעד ובגולן, ומפורסם סיפור הניצחון של אחאב על בן הדד מלך ארם באפק שבגולן. 

החשיבות הכלכלית של הגולן והבשן נבעה מהיותם אזורים לגידול שעורה ודגן, בקר וסוסים, ובמיוחד בשל היותם אזור מיוער, שעציו שימשו לבניית מרכבות מלחמה.

שלמה המלך סחר בהם עם ארבע ממלכות - מצרים, חת, ארם וקווה; ואילו אחאב הצטרף לברית 12 המלכים במלחמה נגד שלמנאסר ה-3 מלך אשור, כשברשותו  2,000 מרכבות מלחמה (יותר מאשר לכל שאר מלכי הברית), וזאת בזכות שליטתו על רמת הגולן ומישוריה.

ימי החשמונאים ובית הורדוס
בראשית המרד החשמונאי (152 לפסה"נ) ערך יהודה המכבי מסע מלחמה והצלה לתושבי הגלעד והגולן, שביטחונם וקיומם עמדו בסכנה. אלכסנדר ינאי כבש בשנת 81 לפסה"נ את הגולן והפך את העיר גמלא לבירת חבל הגולן היהודי.

המלך הורדוס, שקבל מהרומאים בשנות ה-30 לפסה"נ את חבלי הבשן, הושיב בשישה ישובים את הקשתים והפרשים המעולים של זמרי (היהודי מבבל),  כהגנה מפני שודדים ונוודי מדבר שפלשו לאזור. תפקידם היה ללוות את עולי הרגל הבבליים לירושלים ולפקח על שיירות המסחר בדרכים הבינלאומיות.

בימי הורדוס, בניו ונכדו הוצב צבא פרשים יהודי לשמור על הדרכים המקשרות בין בבל לארץ ישראל.

המרד הגדול ברומאים (70-67 לספירה)  הקיף גם את הגולן. מבין 19 המבצרים שביצר יוסף בן מתתיהו, שלושה היו בגולן: גמלא, סלוקיה וסוגנה. המלחמה הגורלית והמכרעת בגמלא הוסיפה פרק נורא הוד בסיפורי הגבורה של מלחמות היהודים, ובאתר גמלא, שנחשף בחלקו, נתגלה בית כנסת מימי בית שני.

תקופת המשנה והתלמוד
בסקר הארכיאולוגי, שנערך בגולן לאחר מלחמת ששת הימים, נחשפו כ-300 ישובים מתקופה זו.

שרידיהם של 27 בתי כנסת נתגלו בגולן עד כה. בית הכנסת המפואר בקצרין, ישוב יהודי המשוחזר בחלקו, מהווה הוכחה לשגשוג הרוחני והחומרי של הגולן בימי התלמוד.

בשלהי השלטון הביזנטי (מאות 7-6) ניטשו רוב ישובי הגולן עקב פלישות הפרסים, הבדואים והערבים. למרות זאת ממשיך היישוב היהודי להתקיים בכפרים ספורים, ביניהם קצרין, עד הרעש הגדול של 749.

התקופה הערבית עד הממלוכית
בימי בית אומיה נשמרו הסדר והביטחון בגולן, אך עם העברת השלטון לכליפים מבית עבאס פלשו יושבי המדבר לתחומו והפכוהו לאזור שוד וביזה. עם זאת, התקיים ישוב יהודי בבניאס ובפיק עד למאה ה-11, ועדויות לכך נמצאו בכתבי "הגניזה הקהירית".

בתקופה הצלבנית התחוללו קרבות בין הצלבנים והמוסלמים, במיוחד סביב עיר המבצר בניאס.

הגולן בתקופה הממלוכית התאפיין בישובים רבים, שהתמחו בגידול בקר. בסוף התקופה התערער הביטחון, דבר שהוביל לנחשלות כלכלית. אוכלוסיית הגולן דולדלה ומרבית ישוביו חרבו וניטשו.

האימפריה העותמנית
נסיגה ישובית וכלכלית נמשכת בגולן מאז תחילת הכיבוש העותמני ב-1516 ועד תחילת המאה ה-20. יש לציין, שחלוקה מדינית-פנימית, כדוגמת זו המוכרת לנו כיום, לא התקיימה אז.

שבטים בדואים שפשטו על הגולן הפכו אותו לאזור ספר פראי. השלטון העותמני החליט לרסן את פלישות הבדואים על ידי יישובם מחדש של מיעוטים אתניים באזור. כך בשנת 1878 הועבר לגולן שבט צ'רקסי, שבנה את כפריו לאורך קו התילים במרכז הגולן; וכך הגיעו טורקמנים, מוגרבים ופלחים מאזורי השומרון ועבר הירדן.

גם דרוזים התנחלו בצפון הגולן בשנות ה-60 של המאה הקודמת, ובכל זאת, רוב הגולן היה נטוש במשך כאלף שנים עד לשלהי המאה ה-19.

ההתיישבות היהודית בגולן ובחורן
בסוף המאה ה-19 התקיימו ארבעה ניסיונות של יהודים להתיישב בגולן ובחורן:
1886 - התיישבות של בני צפת ברמסניה (ליד מושב קשת דהיום), שגורשו לאחר שנתיים בפקודת פחה דמשק.
1888 - נוסדה המושבה בני יהודה בביר שגום (צפונית מזרחית לעין גב). המקום ניטש ב-1920 בעקבות רצח תושביו על ידי בדואים.
1891 - הברון רוטשילד רכש כ-100,000 דונם בחלקו הדרום-מערבי של החורן. יהודים מרוסיה, רומניה, בולגריה, ארצות הברית, קנדה ואנגליה התיישבו בסביבות הכפרים ג'ילין וסאחם ג'ולן.  רובם גורשו בפקודת פחה דמשק ב-1898, למעט יהודי בולגריה, שגורשו מאוחר יותר. חוות הברון ליד ג'ילין המשיכה להתקיים עד למלחמת העולם הראשונה.
1905 - התיישבות של אריסים יהודים מחצי האי קרים בבקעת הבטיחה. המקום נעזב לאחר שנה עקב פגעי הקדחת.

תביעות התנועה הציונית
מנהיגי התנועה הציונית ראו ברמת הגולן חלק לא נפרד מארץ ישראל. כשדנו צרפת ואנגליה בפברואר 1919 על חלוקת האימפריה העותמנית וקביעת גבולות המנדט, תבעה ההסתדרות הציונית את הגולן כולו בתחום המנדט הבריטי, המיועד להקמת בית לאומי ליהודים.

תוכניתם המינימליסטית של ד"ר חיים ווייצמן ואהרון אהרונסון דרשה מוועידת השלום שטח של 45,000 קמ"ר, הכולל את כל מקורות המים בצפון ובמזרח.

התביעות המקסימליסטיות לדוד בן-גוריון (60,000 קמ"ר) וליצחק בן צבי (80,000 קמ"ר). ואכן, בהסכם משנת 1920 נכלל הגולן בתחום המנדט הבריטי, אולם ב-1923 שונה ההסכם והגולן עבר לתחום המנדט הצרפתי.

סוריה המודרנית
סוריה קיבלה את עצמאותה בשנת 1946 וירשה את גבולותיה מן המנדט הצרפתי, גבולות בהם מעולם לא הכירה. ריבונות סורית התקיימה בגולן במשך 21 שנים בלבד - משנת 1946 עד 1967.

סיכום
במהלך ההיסטוריה של ארץ ישראל בולטת הנוכחות המרשימה של יישוב יהודי בגולן, כחלק ממכלול ההתיישבות בארץ. 

תקופות השיא של פריחה כלכלית, תרבותית ומונומנטלית בארץ, ובגולן כחלק אינטגרלי ממנה, התקיימו בימי השלטון היהודי - ובמיוחד בתקופת מלכי חשמונאים ותקופת המשנה והתלמוד.

מאז שחרור הגולן ב- 1967 הוחל עליו החוק הישראלי ב-1981, וכיום, במלאת 34 שנה להתיישבות בגולן, הגולן הוא מותג לאזור מצליח ומשגשג.